וולטר


ווֹלטֶר (בצרפתית  Voltaire) הוא שם העט של פרנסואה-מארי ארואה   (21 בנובמבר 1694- 30 במאי 1778) פילוסוף וסופר צרפתי. וולטר היה אחד מאנשי הרוח הבולטים של עידן הנאורות, והאמין שהספרות היא כלי התחבורה של השינוי החברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופים הציגו את סלידתו מהנצרות, חוסר הסובלנות והרודנות. וולטר כתב, ללא הפסקה, במשך כל חייו – שירים, מחזות, מאמרים בנושא היסטוריה, ספרים, סיפורים קצרים ועוד. הוא התכתב עם כל מי שנחשב באירופה של אותם ימים – תכתובתו כוללת כ-3000 מכתבים. בזכות הכתיבה התעשר והתפרסם, ובגללה גם נעצר ונאלץ לברוח מביתו. נראה שוולטר לא ראה בכתיבה רק אמצעי נוח להתבטאות, אלא גם כלי להגדרה עצמית, ולכן כפה על עצמו משטר עבודה חריף ביותר, ולא הפסיק לכתוב בין אם היה במעצר, במיטת חולים או בדיכאון. כיום, רק מעט מכתביו רלוונטיים וקריאים, הן משום שיצירותיו קשורות במידה רבה למקום ולזמן שבו חי, והן משום שהם מאוד חדגוניים. אך ליחן של המפורסמות ביצירותיו לא נס עד היום:

בספרו הקצר קנדיד לועג וולטר לפילוסופיה של גוטפריד לייבניץ לפיה אלוהים, בהיותו מושלם, ברא את העולם הזה כ"טוב מכל העולמות האפשריים". את העיקרון הזה מסבירה בספר דמותו של ד"ר פנגלוס לנער הנאיבי קנדיד. במהלך הספר מגלה קנדיד עד כמה העולם "מושלם" כשהוא נקלע לשרשרת אינסופית של קטסטרופות איומות, ובסופו של דבר מגלה שהאושר טמון בטיפוח גינתו. זאדיג, או הגורל, היא "מעשייה מזרחית" העוסקת בשאלת הצדק האלוהי, ומנסה להחליט האם יש סדר בקיום האנושי, או שהכול "תמהונות אקראית". מעשייה זו יותר ריאליסטית מקנדיד, אך מוכרת פחות. במיקרומגס מציג וולטר את חיי האדם מנקודת מבטו של חוצן ענק בשם מיקרומגס, בדומה לדרך שבה בוחר סוויפט להראות את האנושות מנקודת ראותם של ננסים, ענקים וסוסים. בערוב ימיו שקד וולטר על כתיבתו של היומן הפילוסופי המקיף בו הוא מגדיר ערכים כגון "למה?", "דת", "חופש", אושר" ועוד. כל ערך הוא מאמר בפני עצמו, שבו וולטר מציג את דעותיו לגביו. ב"מכתבים אנגליים" פרסם וולטר עשרות מכתבים שכתב לאנשי רוח, מדע ומדינה אנגליים וצרפתים כאחד, ובהם הוא משווה בין אנגליה לצרפת. גישתו הייתה בעיקרה להלל את הסובלנות האנגלית ואת החופש שנקטו בו באמנות ובמדע, ולעומת זאת לשבח גם את השמירה הצרפתית על כללי הקלאסיקה באמנות. וולטר לא השאיר מורשת רחבה בתחום הפילוסופיה המוצהרת והעקבית, ונודע כאדם שגילם את תפיסת ההשכלה באורח חייו, כאיש אשכולות, וכסאטיריקן.