ביקורות

  • הרצח הראשון שלי – החוקרת הצעירה מאריה קאליו היא ללא ספק דמות שפמיניסטיות ישראליות רבות היו מקוות למצוא בתחנות המשטרה הסמוכות לביתן. חוקרת שמנהלת גברים בלי לוותר על הנשיות שלה. קאליו גם מוצגת כאנושית מאוד ובעלת חולשות, כשהגדולה מכולן היא חוסר ודאות בנוגע לבחירת מקום העבודה שלה" (אסף גולן). לכתבה

  • המרוץ של פלאנגן – "עוד גיבור ספרותי שאוהב לרוץ ממשיך בדרכו העקלקלה של פורסט גאמפ, הפעם עם אירוע אמיתי ברקע להתבסס עליו. בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב יוזם שתיין ומהמר מירוץ בן 3,000 מייל מלוס אנג'לס לניו יורק, בחשבון פשוט – כחמישים מייל ליום." לכתבה

  • הכול על האש – מדובר בספר חדש ששמו לא מותיר הרבה מקום של ספק לגבי תוכנו. מאנטרקוט דרך נקניקיות מרגז ועד צלעות טלה" (אסף וייס). לכתבה

  • הטיגריס הלבן – מדוע לא מתקוממים 500 מיליון הודים שנידונו לחיים שאינם ראויים שיחיו אותם, שיורקים דם כדי להרוויח פחות מ-2 דולר ליום? בלראם האלאווי, גיבור הרומן זוכה פרס הבוקר 'הטיגריס הלבן', מסביר שהסיבה נעוצה במנטליות בלול: כמו אותן תרנגולות שלא יעזו לצאת מהלול למרות שהדלת פתוחה לרווחה" (מתוך מוסף "7 לילות"). לכתבה

  • האיש שלנו בהוואנה – "אחרי ברייטון רוק, שיצא בשנה שעברה בתרגום חדש, מגיע רומן שונה ומשעשע של גראהם גרין ותוקע סיכה בבלון הג'יימס בונדים למיניהם" (איריס אמברמוביץ', "פנאי פלוס"). לכתבה

  • דור הפרוזק – "זהו ספר על דיכאון. האם דרוש למדינה בדיכאון ספר על דיכאון? אם יש לו תרופה לדיכאון, למה לא? רגע. זה לא אותו דיכאון, תגידו, תרופה זה לא פיתרון, תאמרו אולי אתם צודקים ואולי פשוט אינכם מדוכאים מספיק" (יעקב רוטבליט, "ידיעות אחרונות"). לכתבה

  • גן העדן -  יש משהו שאינו נעים בפרסומם של כתבי יד שהכותב עצמו לא ביקש לפרסם. לעתים יש בכך תחושה של חדירה לפרטיות, ולעתים הם סתם לא טובים מספיק, ונגנזו מכל הסיבות הנכונות. אף על פי שהקריאה בגן עדן של המינגווי מתחילה בתחושה שנעשה כאן עוול לו ולזכרו, ככל שהיא מתקדמת מתגלה בה רובד חדש ומופלא" (מתוך "כלכליסט"). לכתבה

  • גן העדן – "זוהי יצירת מופת על זוגיות, יצירה, אשמה והרס. בדרך כלל אי אפשר לבטוח ביצירות שיוצאות לאחר מות המחבר שלהם. לעיתים ברור למה לא יצאו במהלך חיי היוצר. אבל במקרה הזה, טוב שמרי המינגוויי פירסמה את הספר ב-1986" (מתוך "טיים אאוט").

  • גן העדן – "הספר מדבר על המאבק שבין החיים שבחוץ לחיים שבפנים. בין התובענות של הבילוי בחברה ובין השקט השפוי שמעניקה היצירה" (תלמה אדמון). לכתבה

  • הטיגריס הלבן - מאז ומתמיד היתה הודו מקור השראה אקזוטי לספרות, לתרבות ולרוחניות. הספרות הישראלית והעולמית מרבה לבקר בהודו ונדוד בה. במהלך מסעם, מתוודעים גיבורי ז'אנרים שונים לתרבות אחרת, המתוארת בדרך כלל כבעלת הילה וקסם הנושאת בחובה קולות, מראות טעמים וריחות מזן אחר" (מתוך "מקור ראשון"). לכתבה