ביקורות

  • "ג'וליה פרמנטו מגלה כישרון אמיתי של מספרת בכפר סבא 2000, הרומן השני שלה (כלומר, מקבעת את ההכרה הזו בכישרונה, שעלתה בקורא גם לנוכח הרומן הראשון שלה, "ספארי")… לקוראים מובטחת קריאה חלקה, דוהרת, קריאה ביצירה אינטליגנטית, סאטירית-עוקצנית." (אריק גלסנר, "מבקר חופשי") המשך…

  • כפר סבא 2000 – "״רוב הספר נמסר בלשון הווה, אבל מבהיר בדרכים שונות שמדובר בסיפור מעובד ומפורש. קצת כמו שחזור פלילי. כשיבה לזירת הפשע שהיא התבגרות בפרברים. כטקס חניכה שעומד לצאת משליטה. כך, פרמנטו מושכת באף את הקורא, מבטיחה שכל פרט בסיפור יתקשר למהפך דרמטי בשיאו…. הסיפור הכתוב מדגים את יכולתה של פרמנטו להשתלט על השפה הפופית שמערבת אלימות, בוטות ארוטית והומור שחור. כמו שימוש מיומן בליפסטיק שהגיבורה עוד צריכה ללמוד ופרמנטו כבר למדה לתאר.״  (יוני ליבנה, "7 לילות") המשך…

  • כפר סבא 2000 – "ג'וליה פרמנטו תופסת את רוח הנעורים בביצים. היא כותבת על הגדרת הזהות בשלבים המוקדמים של החיים ועושה מהדבר הזה ממתקים." (שרי שביט, "מה שכרוך", דקה 38) המשך…

  • "הילדה ספר מתח משובח… ממליצה בחום וכמובן שעכשיו ברצוני לקרוא גם את “האלמנה” ספרה הקודם של פיונה ברטון אשר יצא בעברית." (אורית יפרח, "סלונה") המשך…

  • "מאד אהבתי את הילדה. מותח , זורם, טוב. בדיוק מה שרופא רשם לי לימי החום. ממליצה מאד." (נוריתה) המשך…

  • שעות הקטיפה - "מומלץ ביותר לאוהבי הרומנים, ובאופן חד משמעי. גם אוהבי סיפורי האהבה וחובבי הרגעים ההיסטוריים (לתוכם משתרבבת השואה) ייהנו מאוד. הקוראים מרגישים כמו רוחות רפאים שמסתובבות עם מַרְתְ דֶה פְלוֹריאן בתוך דירת הרפאים ההיסטורית שלה, חווים את הצלחותיה ומרגישים את משבריה. לא נותר אלא לבקר בדירה האמיתית רגע אחרי שמסיימים לקרוא את הספר המענג הזה…" (טלי, "כותב טוב") המשך…

  • "בקרב אלה שמוצאים במשמעות ההיסטורית והרוחנית חשיבות גבוהה לא פחות מחוויית הקריאה, השיבה לברלין הוא ספר חובה." (דוד רוזנטל, וואלה! תרבות) המשך…

  • תשעה קיפולים יוצרים ברבור נייר – "אחת הסיבות שאני אוהבת לקרוא – היא לגלות מדינות ועמים שאינני מכירה מקרוב. ואירלנד היא אחד המקומות האלה. ואם נושא הספר הוא הקהילה היהודית באירלנד, דרך שלושה סיפורים שונים אשר ככל שאנו מתקדמים בספר הם כרוכים האחד במישנהו- אזי הרווחתי רבות." (מירי דליצקי, "נוריתה")

      המשך…

  • "על התשוקה הוא שיר הלל לנשיות באשר היא, על שלל גווניה. גוטסמן לא מתנצלת, נהפוך הוא, היא מתריסה, כמו אומרת "אטול בעצמי, מה שאינכם מוכנים לתת לי". מהו הדבר שהיא מבקשת? היא מבקשת להיות אישה, אישה כנועה, חושקת, נקמנית, אוהבת, חכמה, נגררת, קורבנית, משוגעת, מכשפת, מאיימת, חייתית, מגוננת, מאהבת, חרמנית, בתולה, קשה, קלה, יפה, מכוערת ועוד ועוד. כולן נשים, את כולן היא מהללת." (דנית צמית, "קורא בספרים") המשך…