וזרח השמש

ארנסט המינגוויי

וזרח השמש נחשב, עם צאתו לאור, לרומן הגדול ביותר של ארנסט המינגוויי, וביסס אותו כאחד מאמני הפרוזה החשובים ומהיוצרים הבולטים בתקופתו. וזרח השמש, אולי יותר מכל ספר אחר, מבטא את תחושת החרדה שפקדה את הדור שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שכונה "הדור האבוד". סיפור יפהפה זה על חבורה של גולים אמריקאים ואנגלים בשנות השלושים לחייהם – ליידי ברט אשלי, ארוסה השתיין מייק קמבל, המתאגרף היהודי האומלל רוברט כהן, והסופר הציני ביל גורדון – מייצג יותר מכל רומן אחר את העידן של פשיטת-רגל מוסרית, מוות רוחני, אהבה לא-ממומשת ואובדן האשליות של "הדור האבוד".

ג'ייק בארנס, המספר של המינגוויי, שנפצע בקרב באיבר מינו והפך עקב כך לאימפוטנט, הוא לב-ליבו ונשמתו של הספר. העלילה מונעת על-ידי ההתמוטטות החברתית שלאחר מלחמת העולם הראשונה ועל-ידי האלכוהול. משועממים משתייה וריקודים בבתי-הקפה של פריז, יוצאת חבורת הגולים לעיירה הספרדית פמפלונה לשבוע הפייסטה. הייצוג של אורח-החיים הנהנתני בגדה השמאלית של פריז בשנות העשרים מול התיאורים הריאליסטיים של מלחמות השוורים בספרד, ומעל לכול סיגנונו המיוחד של המינגוויי, הפכו את וזרח השמש ליצירה על-זמנית שהשפיעה על דורות רבים של כותבים וקוראים.

תרגום הספר: יואב כ"ץ

עיצוב העטיפה: עדה רוטנברג

קטעי עיתונות