ארץ איומה

קית גסן

כאשר אנדריי קפלן נדרש על ידי אחיו הבכור דימה לחזור מניו יורק למוסקבה כדי לטפל בסבתם החולה, זה נראה לו כמתנה משמים. החברה שלו הפסיקה לענות לו להודעות, למנחה שלו לדוקטורט יש ספקות בנוגע לעתידו האקדמי וחשבון הבנק שלו הולך ומתרוקן. אולי כמה חודשים במוסקבה הם בדיוק מה שהוא צריך. אנדריי מסבלט את החדר שבו הוא מתגורר בברוקלין וחוזר לעיר שבה נולד ובה גדל עד גיל שש, לדירה שסטלין עצמו נתן לסבתו. סבתא סֵבה – יהודייה ששרדה את הימים האפלים של הקומוניזם ואת אובדנם של רוב יקיריה – בין שמתו ובין שעלו לישראל – מכניסה את אנדריי לביתה, אף שלא תמיד היא זוכרת מי הוא. ימיו של הבחור הצעיר ברוסיה מזמנים שרשרת של מפגשים אנושיים, שופעי חן והומור בין מי שהיגר למערב לבין אלה שנשארו במולדת ומנסים לבנות את חייהם ברוסיה הקפיטליסטית.

ארץ איומה הוא רומן חכם ורגיש, המפגיש את הקורא עם רוסיה של פוטין, הנאבקת ליצור מבנה חברתי-כלכלי חדש, ובמרכזה מוסקבה – מפוארת ומתפוררת, מרתיעה וקוסמת. בכתיבה רגישה וחכמה קית גסן מעניק לקוראים רומן מבריק ובוגר, שעתיד לסמן אותו כאחד הכותבים המוכשרים בדורו.

קטעי עיתונות

  • "כדי להבין את רוסיה, קראו את ארץ איומה."

    Time

  • "ספר מעולה, אחד המרתקים והמרגשים שקראתי לאחרונה, התרגשתי, חייכתי, התעצבתי, ולבסוף גם דמעתי! אין לי ספק שהספר יישאר איתי עוד הרבה זמן, מומלץ מאד מאד!!"

    לימור בלל, "נוריתה"

  • "גרסה מודרנית, חכמה ומענגת של מה שאנחנו מגדירים – בהערצה – 'הרומן הרוסי', במקרה הזה, רומן רוסי שרק אמריקאי היה יכול לכתוב."

    The New York Review of Books

  • "עם הומור ושנינות, כתב גסן רומן מרגש על אודות הדרכים הרבות והמתארכות המובילות אותנו הביתה."

    (Library Journal (starred review

  • "מדויק ומצחיק מאוד... גסן מעורר – באופן משכנע – משהו נדיר מאוד בסיפורת האמריקאית המודרנית: פגיעוּת גברית כנה. יש בספר הזה לב גדול מספיק כדי לכפר על כל רומן גברי שכיוון לכך לאחרונה."

    The New York Times Book Review

  • "ערמומי, פתייני ומרגש מאוד... גסן תופס באופן מבריק את המקצב היומיומי והאתגרים שמציבים החיים במוסקבה של ימינו. זהו ספר אישי באותה מידה שהוא פוליטי. ספר נפלא עם לב גדול."

    The Seattle Times

  • "מסע כזה אינטימי בעברה הקרוב של רוסיה, תחת משטרו של פוטין, הוא מרתק, ונעשה מרתק עוד יותר בזכות נוכחותה מלאת החיים והעצבות של סבתו הבלתי-צפויה של אנדריי."

    Vanity Fair