מעבר לנהר ואל בין העצים
בסתיו 1948 שב ארנסט המינגוויי לביקור ארוך באיטליה לאחר שנעדר ממנה שלושים שנה. המפגש המחודש עם ונציה, אחת הערים האהובות עליו, סיפק השראה למעבר לנהר ואל בין העצים: זהו סיפורו של ריצ'רד קנטוול, קולונל אמריקאי פצוע מלחמה, המוצב באיטליה בסוף מלחמת העולם השנייה ומתאהב ברוזנת איטלקייה צעירה. הספר הוא מחווה שנונה, מתוקה-מרירה, לאהבה הגוברת על ההיגיון, לגמישותה של הרוח האנושית וליופייה המלכותי של ונציה, ומנגד הוא זעקה לנוכח זוועות המלחמה. מעבר לנהר ואל בין העצים הוא הרומן הארוך האחרון שיצא לאור בימי חייו של המינגוויי. כשיצא הספר לאור ב-1950, הוא כל כך השפיע על מבקר הספרים של הניו יורק טיימס, ג'ון או'הרה, שהוא כינה את המינגוויי: "הסופר החשוב ביותר מאז שייקספיר".
תרגום מאנגלית: שרון פרמינגר
עיצוב העטיפה: עדה רוטנברג
קטעי עיתונות
"כתוב ביד בוטחת של מאסטר מנוסה. אי אפשר להפסיק לגמוע מהתיאורים החזקים של המינגוויי, שאצלו גם קרב עקוב מדם וגם דרך עפר שוממה מתעוררים פתאום לחיים, ממש כאילו הייתם שם בעצמכם."
רן בן-נון, 24 שעות
המו"לית רחל פן בראיון על ספרו החדש של המינגוויי "מעבר לנהר ואל בין העצים" ועל מפעל התרגום כולו אשר העביר את הסופר מתהומות הניימדרופינג בישראל אל רשימות רבי המכר
לי פלר, טיים אאוט
"נוטים לדבר על מלכוד 22 כאחד מספרי האנטי מלחמה הגדולים – אני בהחלט חושבת שגם הספר הזה יכול לעמוד בשורת ספרי האנטי מלחמה ובכבוד רב."
גל אלגר, נוריתה
